<h1>תמים דעים להראב"ד סימן פ"ו</h1>
<h2>דף עה:</h2>
מעשה אירע בבית הנדיב ר' יעקב שהיה היין יוצא דרך אמצע השולים של פיטם גדול ביום טוב כי לא היו השולים מהודקין זה עם זה ונתן יהודי נעורת לסתום בהם כנגד הסדק לסותמו (עדיין) [ועדיין] היין היה יוצא כי לא היתה הנעורת תחובה בתוך הסדק לסתום רק היהודי היה תופש הנעורת כנגד הנקב ומונע קצת יין מלצאת ולא כל כך ובא הנגר ע"א ותחב הנעורת שהיה היהודי אוחז ומעמיד בהדוק כנגד הסדק בסכין עד שסתם היטב את הפיטם. ושאלו לרבי' יעקב ז"ל והתיר מטעם שהיה מדמה דבר זה לנוד של עור (כך) אעפ"י שאם יתן הע"א אצבעו מבחוץ ויתחוב אותו בתוך הנוד והעור מפסיק אין זה דרך ניסוך. וגם זה כיוצא בו. וקשה היה בעיני לדמותו לזה כי סברא גדולה היה נראה לי לחלק ביניהם וכשדברתי אח"כ עם רבי' שאלתי לו אם יש להתירו מטעם שאמרה גמרא בסוף ע"א הכא מפסקי אשכולות. ומטעם זה מטהר שם בעם הארץ שהושיט ידו (לגות את האשכולות) [לגת ונגע באשכולות] אפילו כשמשקה הולך. וענני שאין לדמותו לזה כי שם מדבר אחר (דריבה) [דריכה] והוצאת יין מן הגת (וההודקות) [ומהודקות] יחד האשכולות עצורות כעין שהם בשעה שהן עוצרים אותם כתפוח של גתות שלנו פר"י מושרש וסמכו הבעלים על היתר רבינו כלל.
